<h1>שבלי הלקט סימן קי"ג</h1>
<h2>דף נח.</h2>
בספר התרומה ישראל שיש לו שדה או כרם בשותפות עם הגוי לא יאמר לגוי עמול בהן בשבת ואני או שלוחי נטרח בהן בחול יום אחד כנגד השבת, אם לא התנו קודם שקנו הקרקע ביניהן לעשות כן. והוא הדין לתנור ולמרחץ שאסור אם לא התנו מתחילה. ומותר לישראל להניח כרמו ושדהו לגוי לחרוש ולזרוע בשבת כשקיבלה הגוי למחצה לשליש ולרביע, ואפילו בעירו. אבל אם במעות טורח בהן אסור. ואע"ג דגבי שדה שרינן למחצה לשליש ולרביע, גבי מרחץ אסור, דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר לא ישכיר אדם מרחצו לגוי מפני שנקראת על שמו. ולא דמי לשדה, דגבי שדה אמרו ארישותא דנפשיה קא עביד, אבל גבי מרחץ ארישותא למרחץ לא עבדי אינשי. ונראה לי, דתנור כמו שדה דרגילי אינשי דאגרי ליה למחצה לשליש ולרביע. אילו דברי התרומה. אבל בשם רבינו האיי גאון זצ"ל מצאתי אסור לישראל לשכור פורני לגוי לעשות בו מלאכה בשבת, ואע"פ שאין לישראל באותו פורני כלום, משום דנקרא על שם ישראל. וכן מרחץ שלישראל אסור להשכירו לגוי לפי שנקרא על שם ישראל. שאל ר' צדקיה ביר' בנימן אחי שיני זצ"ל להר' אביגדור כהן צדק נר"ו מה תקנה יש ליהודי שקנה שוורים ועשה אריסות עם הגוי לשנה ולשנתיים ולשלש שנים והגוי חורש בהן בשבת ובחול. והשיב לו דיש להתנות מתחילה עם הגוי. הימים שיבואו לי לא תתנם לי כי אם ביום פלוני, כמו ביום ב' או ביום ג' כדמוכח בגמרא, ואם התנו מתחילה מותר. ובעל התרומה כתב ישראל שיש לו שוורים ומשכירן לגוי לחרוש עד זמן אחד וחורש בהן בשבת, בימי רבינו שלמה זצ"ל שאלו זה הדבר, ויש שהיו מתירין אם הגוי קיבל עליו אחריות מיתה וגניבה וגם יוקרא וזולא דהשתא הוי לישראל כנכסי צאן ברזל. ויש שאוסרין בכל עניין מאחר דאין הגוי יכול למוכרה והוי בהמתו שלישראל בכל מקום שהיא וישראל מצווה על שביתתה. וצריך למצוא ענייני היתר. ועוד כתב מותר לישראל להניח לעבדו ולשפחתו הכנעניים לעשות מלאכה לצורך עצמן כיון שאינו לצורך ישראל וליכא איסור למען ינוח, דבפרק ארבעה מחוסרי כפרה [כריתות ט' ע"א] פסקינן כר' שמעון דשרי, ובהמתך כל בהמה משמע ואפילו חיה ועוף. והכי אוקימנה בפרק שור שנגח את הפרה [ב"ק נ"ד ע"ב]. הילכך אסור אדם לחמר אחר בהמתו טעונה בשבת. ואפילו להשכירה לגוי מערב שבת כדי שיעשה בה מלאכה בשבת אסור. וכן נמי להשאילה. ודווקא בהמה למשאוי, אבל לרכיבה כיון דאינה אלא שבות אין בו חשש. או יש לומר לרכיבה נמי אסור שאי אפשר שלא יטעון עליה שום דבר. ודווקא שוכרו לימים אבל לשבת ולחודש מותר. וכן ישראל שהשכיר בהמה לחבירו אם השכיר לימים אינו נותן לו שכרו שלשבת. ואם השכיר לחודש ואמר כך וכך תתן לי בחודש שיבוא כך וכך ליום, האי נמי כשכר שבת הוי ואסור. אבל אם אמר לחודש סתם נוטל שכרו שלשבת, דתניא [ב"מ נ"ח ע"א] השוכר את הפועל לשמור לו פרה, לשמור לו את התינוק אינו נותן לו שכרו שלשבת, לפיכך אין אחריותו עליו בשבת. אם היה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע, נותן לו שכרו שלשבת, לפיכך אחריותו עליו בשבת. לא יאמר לו תן לי שכרי שלשבת, אלא אומר לו תן לי שכרי שלעשרה ימים שלעשרים יום. ושכירות כלים כי האי גוונא נמי לשוכרו לימים אסור. אבל לשבת ולחודש מותר. אך שלא יפרש כך וכך ליום. וכן נמי להשאילו בחינם מותר בערב שבת אפילו כדי שיצא מפתח ביתו, דקיימא לן כבית הלל דלית להו שביתת כלים. ודווקא מערב שבת. אבל בשבת אסור בין בשכר בין בחינם. ורבינו האיי גאון זצ"ל נשאל מהו ליתן סוס או פרד או חמור או גמל לגוי שירעה אותם ויניחם אצלו ביום טוב, והגוי רוכב עליהן ועושה בהן צרכיו. והשיב דכיון שלא בשכירות נתנם לו הרשות בידו, ואם עושה בהן הגוי כלום צורך, אין עליו כלום, שלא מדעתו עושה. ואם רואה אותו מוחה בידו. ואם נתנם לו קודם לחג אינו צריך אפילו למחות בידו. ובלבד שלא ימתין שכירות מן הגוי. עוד שאל ר' צדקיה ביר' בנימן אחי שיני זצ"ל להר' אביגדור כהן צדק נר"ו ישראל ששוכר גוי לשנה לחמר אחר בהמתו או לעשות לו מלאכה אחרת בבית ובשדה, אם הוא מותר לעשות בשבת שום מלאכה משום שנאמר (שמות כ"ג, י"ב) וינפש בן אמתך לרבות שביתת הגוי. משמע שהוא אסור לעשות שום מלאכה בעודו תחת ישראל. והשיב לו, כי ודאי מה שאמרו לרבות שביתת הגוי, דווקא בגוי שקנה גופו כגון אילו שקורין הסקלאבי שגופן קנוי לו, אבל אילו השכירים שהן שכירי שנה או יותר או פחות, אין גופן קנוי לישראל ואינו יכול לכופו ולמונעו מלעשות מלאכה. אך בדבר שנהנה הישראל כגון לעשות מלאכה ולזון את עצמו, או בכל עניין שמרויח אדונו ממנו, ויכול לכופו ולמונעו אסור לעשות. ואמר רבינו שראה מעשה באשכנז שאפילו השפחה גויה לתפור בחלוקה היתה נזהרת בשבת. וגם בחור אחד מר משה בר דוד אמר לי שראה שם באשכנז שהשפחה גויה היתה נזהרת מליגע בחלב ובטומאה כמו שאותם הקדושים נזהרים, והיתה לובשת שפת כתנתה או חלוקה ונוגעת החלב והטומאה וכל מה שצריכה.
